הרשמה לאתר

לקבלת מידע אודות ארועים, כנסים, הטבות והרשמה מוקדמת במחירים מוזלים הרשמו:
שם מלא:
טלפון:
פקס:
דוא''ל:
  
 

 
 
דף הביתס מאמרים מקצועייםס דיני ירושהס המטפלת והירושה – סוף מעשה במחשבה תחילה

המטפלת והירושה – סוף מעשה במחשבה תחילה

עו"ד בעז קראוס

רבים מאיתנו נחשפו לסיפורים של חברים או שכנים שלאחר פטירת קרובם – נתגלתה צוואה בה הוריש הנפטר את כל עזבונו למטפלת הצמודה שלו והעדיף אותה על פני בני משפחתו הקרובים.

סיפורים אלה מקבלים מימד שונה לחלוטין כאשר הם מתרחשים אצלנו.

קשה לתאר את עגמת הנפש והתדהמה כאשר הורה הולך לעולמו וילדיו מגלים כי בערוב ימיו ערך ההורה צוואה לפיה המטפלת שטיפלה בו בשנותיו האחרונות זוכה בחלק נכבד מעזבונו.

תופעה קשה אף יותר עולה בעת האחרונה שוב ושוב לכותרות. מדובר במקרים בהם מטפלת של הורה טוענת לאחר פטירתו כי היתה ידועתו בציבור ולכן זכאית לרשת את עזבונו.

תופעה זו קיבלה בעת האחרונה מימדים של מגפה.

יש לזכור, כי לפי החוק הישראלי "ידועה בציבור" זכאית לרשת את המנוח כאילו היתה אשתו החוקית.

לכן, כאשר נפטר אדם ומוכרזת ידועה בציבור – זו יורשת חלק מעזבונו - מחצית כאשר למנוח צאצאים, ובהעדרם אף חלק גדול יותר.

כפי שאפרט בהמשך, הדרישות לקיומה של הגדרה זו של "ידועים בציבור" הינן מינימאליות, מציאות אשר מפתה חלק מהמטפלות לטעון לקיומה.

בשונה מהמצב בעבר, הרי כיום רבות מהמטפלות באות מרקע הדומה לרקע של המטופל, ולמרות פער הגילים – יש ביניהם הרבה מן המשותף.

מטפלות אלה דוברות על-פי רוב את השפה בה דובר המטופל. מטבע תפקידה – מתגוררת המטפלת עם המנוח, יוצאת עימו לכל מקום – וכך כל מי שפוגש את המטופל עם המטפלת מוצא זוג אשר נראה בציבור תמיד במשותף, יוצא יחד לחופשים, מגיע במשותף לארועים וחי תחת קורת גג אחת.

די לעיין בסיפורה של משפחת ר. שאת עניינם סיימתי לאחרונה בבית המשפט לאחר שלוש שנות מאבק, כדי להבין את חומרת הדברים.

אב המשפחה האלמן היה בן 82 עת הצמידו לו מטפלת ממוצא מזרח ארופאי, אשר הסירה נטל מהמשפחה בטיפולה המסור במנוח.

במקרה של משפחת ר. ראש המשפחה תפקד באופן סביר אולם נדרש לגורם שיסייע לו בניהול צרכיו הבסיסיים, כגון בישול, כביסה ואף סיוע מה בהליכה.

המטפלת שנמצאה היתה לשביעות רצון המשפחה, שכן היתה לבבית, דברה את שפתו של האב, יצאה עימו לטיולים, לוותה אותו לטיפולים וכמובן בשלה עבורו מאכלים שאהב.

המטפלת התקבלה כבת משפחה לכל דבר בין בני המשפחה המורחבת. אלו שמחו לקיומה, הוזמנו לארוחות ממטעמיה ואף נהנו משיחות חולין עימה בשפת אימם.

לאחר כשלוש שנים הלך האב לעולמו, וילדיו לא האמינו למראה עיניהם כאשר קיבלו לידיהם בקשה שהגישה המטפלת לרשם הירושה, בה ביקשה להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח וכיורשת של מחצית עזבונו.

במסגרת ההליך בבית המשפט, צורפו כמובן תמונות רבות מטיולים במקומות שונים, בהם נראו השניים מחובקים, צוחקים וצמודים לחי אל לחי.

המטפלת אף הציגה סרט וידאו, במסגרתו נראו השניים מתחבקים. היא העידה על נסיבות ההסרטה והביאה זאת כהוכחה ניצחת ליחסיהם הרומנטיים.

היא סיפרה כמובן על הלילות הסוערים שעברו עליהם, שכן למרות גילו אהב אותה אהבה עזה – ואף צרפה תשורות שונות שרכשה עבורה בימי הולדת.

תצהירים של חברותיה ושל שכן בבניין אשר העידו על הקשר הנהדר שהיה ביניהם, הוגשו על ידה בתמיכה להוכחת טענותיה.

כפי שאפרט בהמשך, מדובר במציאות בעייתית, שכן הדרישות החוקיות להכרה בידועה בציבור דומות, למרבה הפלא, דמיון מוחלטת למתרחש בין מטפלת למטופל. השוני היחיד הוא בשאלה האם בני הזוג "קשרו את גורלם זה בזה" ובלשון אחרת – האם הם ראו בקשר זה קשר של בני זוג ולא קשר של מטופל ומטפלת.

במקרה זה, להיטותה של המטפלת הביא לכשלונה. סרט הוידאו שהציגה, כלל פרטים מסגירים באשר למועד ההסרטה. התברר שהסרט הוסרט במועד הקרוב לפטירת האב, כאשר היה במצב בו לא הבין כבר את מעשיו, וזאת בניגוד למועד עליו העידה המטפלת.

בנוסף לכך, חקירה שנוהלה העלתה כי המטפלת סולקה בעבר מבית אבות בו עבדה, בגין נסיון לשידול זקנים, וממצאים אלה הביאו אותה להסיר את תביעתה בבושת פנים.
חשוב להבין ולהדגיש כי לאחר פטירת מטופל, אין דבר אשר חוסם מבעד מטפלת לטעון כי היתה ידועתו בציבור, שכן, כאמור, כדי להחשב ככזו – דורשים ממנה החוק והפסיקה להוכיח קיומם של שלושה אלמנטים:

קיומם של חיי משפחה;

במשק בית משותף;

תחת קורת גג אחת.

המציאות הקיימת בין מטפלת ומטופל, מגלה כי דרישות בסיסיות אלה מתקיימות כמעט תמיד, ועם מעט מאמץ ותחכום – יכולה המטפלת להוסיף "צבע" משלה, ולגרוף את כל הקופה.

הדרישה הראשונה היא לקיומה של "קורת גג אחת". דרישה זו קיימת, מטבע הדברים, בכל מקרה של מטפלת ומטופל, שכן מעצם תפקידה מתגוררת המטפלת עם המטופל.

הדרישה השניה לקיומו של "משק בית משותף" אף היא קלה להוכחה, שכן חייהם המשותפים מביאים לכך שהוצאות מחייתה של המטפלת ממילא ממומנות כדבר שבשגרה על-ידי המטופל ותחזוקת הבית מבוצעת במשותף.

הדרישה השלישית לקיומם של"חיי משפחה" – קשה לסתירה.
קשה ביותר לסתור עדות של מטפלת לפיה התגוררה עם המנוח במשותף בחדר אחד או כי קיימה עימו יחסים באופן תדיר. היחיד שיכול לעשות זאת הוא המטופל אשר אינו בין החיים עוד.

יודגש, כי הדרישה ל"חיי משפחה" יכולה להתמלא אף בהעדר קיומם של יחסי מין, כאשר, למשל, מוכח כי רפואית אין הדבר אפשרי.

לאור הפיתוי הרב העומד בפני מטפלת לטעון להיותה ידועתו בציבור של המטופל לאחר פטירתו - אני מציע לבני משפחה אשר שוכרים שרותיה של מטפלת צמודה לבצע שלוש פעולות אשר יכולות למנוע בעיות עתידיות.

הפעולה הראשונה, היא החתמת האב על צוואה מפורשת. במקרה בו קיימת צוואה – אין ידועה בציבור זכאית לרשת, שכן הירושה על-פי דין מתקיימת רק בהעדרה של צוואה.

הפעולה השניה, היא החתמת האב על מסמכי מתנה אשר מאיינים את עזבונו.

הפעולה השלישית, היא החתמת המטפלת על מסמך בו היא מתחייבת באופן בלתי חוזר להעביר לבני המשפחה כל זכות שתקבל מכח טענה של ידועה בציבור.

את הפעולה השלישית רצוי לבצע גם ובמיוחד כאשר האב אינו משתף פעולה או עשוי לשנות את דעתו בעתיד, שכן פעולה זו היא בלתי חוזרת בשונה מצוואה אשר האב יכול לשנות אף בלחץ של המטפלת.

וכמאמר חכמים "סוף מעשה במחשבה תחילה", הרי אף במקרה של מטפלת, ביצוע מספר פעולות פשוטות בתחילת ההתקשרות, כאשר החתמה על מסמכים הינה דבר שגרתי ומתבקש, יכולה למנוע צרות רבות ומיותרות בעתיד.